חיפוש

אני רוצה לחזור איתכם בזמן כ9 שנים אחורה,
בחור צעיר כבן עשרים אחרי שנכנס לעולמה של תשובה, אחרי השלב של ה"אורות", מתחיל לגשש באפילה ומשתוקק למשהו/מישהו שישקה מים חיים לנפשו העייפה. הנפש בחיפוש עצום, רוצה קדושה אמיתית, משהו שאין בכל מקום - אמת וחמלה גם יחד, אהבה, הכלה ועמל תורה קשורים בצורה הכי פשוטה, הרי כך צריך להיות!
בהיותי קשור לצדיק גדול ששמו הרב יורם אברג'ל זצ"ל, שכבר הספקתי לפקוד את דלתו אין ספור פעמים ויצאתי עדיין מחפש, באחת הפעמים אזרתי אומץ ואמרתי לרב זצ"ל: "למה אין לרב ישיבה לבעלי תשובה? מה יהיה איתי? אני מרגיש שאני הולך לאבדון חלילה! אני לא אלך לאף ישיבה רק לישיבה עם הדעת של הרב".
הרב עצם את עיניו ואמר לי: "בן כמה אתה?", עניתי "בן 19 וחצי בערך". אמר הרב: "לך לישיבה של הרב טוניק ותאמר לו שביקשתי שיקבל אותך...".
הגעתי... למולי ניצב אדם הדור פנים, עם זיו שכינה נסוך על פניו ושערות שיבה בזקנו. נבהלתי. חשבתי שאשמע עכשיו איזה קול סמכותי שישאל אותי: איפה אתה אוחז? שבת, עירובין, בבא קמא?
ואז אני שומע: "התקבלת, כי הרב שלח אותך. מה העדה שלך? יש לך כל מה שאתה צריך? איך הסתדת להגיע לכאן?".
כל הקדושה הזו ועדיין שיחה פשוטה בגובה העיניים. מהר מאד הבנתי שלצד גדולה בתורה וקדושה עליונה יש כאן פשטות עצומה שבאה לידי ביטוי אח"כ בשיחות נפש עמוקות לאדם ש"זמנו לא שלו". בתוך חדרו הקדוש עטור הספרים שמע הרב את כל סודותי את כל מועקותי הקשיב והכיל ויעץ, וכל שיחה כזו ריפאה את הלב יותר ויותר עד שהעמיד אותי על רגלי ונתן לי דעת והסתכלות לחיים.
כשהגעתי לפרקי, בשיאו של משבר שבעקבותיו החתונה כמעט התבטלה, נסע הרב יחד עם הרבנית לביתו של חמי אחרי שלא ישן בשקט כמה ימים מרוב דאגתו שהחתונה תצליח. כשהגיע, שאל את חמי "יש לכם וויסקי בבית?". חמי ענה "כן יש...". "יופי", אמר הרב, "כי אני לא זז מפה עד שלא נרים 'לחיים'". וכך היה. ומשם הכל כבר הסטוריה. כל ביתי מושתת על הרב ועל המקום הקדוש שלו ישיבת נחת רוח.
זכור נא, בדור כזה מבולבל וקשה, זה יכול להיות הילד שלך שיחפש, ילד שנמצא במשבר ומפחד לדבר, ויש מקום עם עיניים רכות ולב אוהב וחומל ותומך של הרב ותלמידיו כמקשה אחת שיכול לתת לו את זה!