מתוך הכאוס-אסק - וורט לפרשיות מטות מסעי

החורבן, עליו אנו אבלים בימים אלו, הוא מצב של כאוס.
מקור המילה כאוס הוא מיוונית: χαος ‏(khaos) – תוהו ובוהו. מצבו של העולם לפני בריאתו.

ישנו יחוד של טבילת מקוה: שם אהי"ה במילוי ה"ה (שהוא עצמו גימטריא מקו"ה) עם עשר האותיות, עולה בגימטריא 161- אס"ק. וכמספר הזה עולים בגימטריא השמות אדנ"י אלקי"ם עם 9 האותיות שלהן.

סוד הדבר: אלקי"ם הוא שם של דין. אדנ"י היא מידת המלכות, הגילוי. ישנו מצב שמתגלה על האדם דין גמור. הכל הופך לו לתוהו ובוהו והוא מרגיש שהכל נחרב. מצב זה יכול להגיע לשני מצבים. או לקאו"ס, או ל-אס"ק. אם האדם תופס את החורבן האישי שלו כפשוטו, אזי הוא שוקע במדמנת הקאו"ס ומאבד כל תקווה. אך אם הוא זוכה להבין שפנימיות הבלגן הזה היא שם אהי"ה, היכולת שלי להיות בלשון עתיד, להשתנות, להוליד את עצמי להיות משהו חדש, אזי הוא נוסק למעלה-אס"ק, וזוכה להתחדשות עליונה.

כך בפרטיות וכך גם בכלליות. ננצל את ימי החורבן הכללי להעמיק גם בחורבן הפרטי ולראות איך הם בעצם טבילת מקווה, רוח אלוקים המרחפת על פני המים, תוהו ובוהו המזמין לידה אל מצב משודרג, נכון ואמיתי יותר, כשהכאוס שקדם לו יתברר כדחף עצום ממרומים, צירי לידה ברוכים, להופעת המציאות האמיתית שלי, של העם ושל הבריאה כולה.