"עמי, זכור-נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור... למען דעת צדקות ה' " (מתוך ההפטרה).
כוונתו הפשוטה של הנביא בפסוק זה: שנזכור מעשיו של ה' להצלתנו- איך גרם לבלעם לענות בברכה למרות עצתו של בלק לקלל. וזכירה זו, תגרום לנו לדעת את צדקות ה' ואהבתו כלפינו.
אך ניתן לפרש את הפס' ביתר עומק:
עצתו של בלק ושיתוף הפעולה של בלעם איתו (עד הכשלת ישראל בזנות בסוף הפרשה), במטרה להכרית את זכר ישראל חלילה, היו הן עצמן, בפנימיותן, למטרה אחרת לגמרי - לדעת צדקות ה'.
ה' מנהיג את עולמו באופן שגם הרשעים הגדולים והצרות האיומות, מתבררים בסופם כמגלים צדקות ה'.
כך היה עם פרעה הרשע, שכל סדר הגאולה של פסח התגלה באמצעותו, כך עם בלק ובלעם, וכך בכל דור ודור ובכל בית ובית.
המשברים הקשים ביותר בין בני זוג, לדוגמה.
דווקא כשנדמה שעוד רגע הכל מתרסק, אם זוכים להתבוננות אמיתית, לדעת שיש כאן אתגר לשינוי, להתחלה יותר נכונה, מגלים את צדקות ה' בתכנון המשבר בעצמו! ה' עוצר את המהלך המוטעה שלי ונותן לי צ'אנס לעשות את תפקידי באמת- לאהוב, להקשיב, להשקיע ולהתחבר.