בפרשתנו מלמדת התורה על פרי חג סוכות הפוחתים והולכים משלושה עשר לשבעה, ועל שמיני עצרת מיד לאחר סוכות שבו מקריבים פר אחד בלבד. רש"י מביא על כך את המדרש: לימדה תורה דרך ארץ, שמי שיש לו אורח יתן לו ביום הראשון אוכל משובח, ויפחת בכל יום את רמת המזון, עד שיתן לו רק ירק.
צריך להבין מה משובח בהנהגה להוריד ממזון האורח ואיך זה קשור לקרבנות?
אורח שאתה רוצה שיישאר אצלך כמה שיותר, אם לא תתן לו יחס מיוחד בהתחלה, הוא ירגיש לא רצוי ויילך. אם תמיד תתן לו יחס מועדף הדורש מאמץ רב מצידך, הוא ירגיש לא בנוח על שהוא מטריח אותך ויילך. השלמות היא לתת לו בהתחלה יחס יוצא דופן, שירגיש שהוא רצוי ואהוב, ולאט לאט להוריד מהטירחה עד שיהפוך לבן-בית, שכשהוא רעב, הוא פותח את המקרר ואוכל ממה שיש. באופן כזה הוא יוכל להרגיש בנוח ולהישאר תמיד.
בימים הנוראים ובסוכות אנו יוצאים מגדרנו. עושים תפילות מיוחדות וקרבנות מיוחדים, ובסוכות אף יוצאים מהבית לחסות בצל ה'. כך אנו מגלים את רצוננו העז לדבוק במלכנו. אך התכלית היא שה' יהיה בן בית אצלנו, דבוק ומחובר בליבנו ובמוחינו בכל פעולה יומיומית שבשגרה בתוך הבית והחיים. לשם כך פוחתים והולכים עד פר אחד בשמיני עצרת, או אז גם עושים שמחת תורה, כי התורה מדביקה את כל פעולתנו בכל תחום שיהיה ברצון ה' להפליא, וממשיכים מאיסרו חג ואילך בקרבן תמיד יומיומי בלבד, כבש בבוקר וכבש בערב, אות על שה' בחר לשכון בנו ונעשה בן בית.
שנזכה בקרוב, אמן.