בפרשת כי תצא שקראנו לאחרונה, ישנה אזהרה: כשבית דין מכים אדם כעונש על איסור שעשה, יש להזהר שלא להכותו יותר מהנדרש: "פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך".
חז"ל עומדים על כך שבתחילת הנושא, האיש הנענש מכונה "רשע" ואילו בהמשך, המצוטט לעיל, הוא לפתע מכונה "אחיך", ומסבירים: "כיוון שלקה, הרי הוא אחיך".
מדוע דווקא המלקות הצמיחו את התואר "אחיך" של העבריין?
אם תשמע על אדם שנענש על שהלך ללא מדים, גם אם חשבת שהוא אזרח רגיל, כעת יתברר לך בוודאות שהוא חייל או שוטר.
פרשת כי תבוא מדברת בהרחבה על "דברי הברית" עם ה'. ברית שעזרא תיקן שנשמע דווקא לפני ראש השנה.
שני צדדים לברית: תעשו טוב-יהיה לכם טוב מאוד, תעשו רע-יהיה לכם רע מאוד. אך שניהם הם ביטוי לקשר העצמי שלנו עם הבורא. גם הרע הכי גדול שעברנו בפרטיות ובכלליות, הוא ביטוי למעלתנו העצומה ולכך שבכל אופן נישאר קשורים בו, ברית בל תופר.
גם המלקות בבית דין לא יינתנו לבן אנוש רגיל. הן מגלות שהנלקה הוא סוג מיוחד ומרומם, "אחיך", שמצפים ממנו להרבה יותר ושומרים עליו שלא יברח מתפקידו הנעלה.
כל אחד מאיתנו לפני המלכת ה' בראש השנה צריך לחזור להכרת הברית. להכיר שגם הדברים הלא נעימים שעברו עליו היו מתנות גדולות מאת ה' שכל כך אוהב אותו ולכן לא נותן לו לנשור מצבא המלכות המרומם שלו. כך ממש מתקיים: תכלה שנה וקללותיה. מתברר לנו שלא היו אלו כלל קללות של דחייה וזעם, אלא שמירות של אהבה. ממילא קל יותר שיתקיים בשנה הבאה עלינו לטובה: "תחל שנה וברכותיה"!
(על פי יסוד מדברי הרב משה שפירא זצ"ל).