פתח הצלה- וורט לקראת יום כיפור

בפרשת אמור כתוב: "וְכָל-הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֤ר תַּעֲשֶׂה֙ כָּל-מְלָאכָ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה (יום כיפורים) וְהַֽאֲבַדְתִּ֛י אֶת-הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ". רש"י מפרש: "והאבדתי. לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מה הוא, כשהוא אומר והאבדתי, למד על הכרת שאינו אלא אבדן".

לא מובן מהי האריכות ברש"י על ה"כרת בכל מקום שאיני יודע מהו". היה לו לרש"י לקצר ולומר: והאבדתי - כאן לימד שאין כרת אלא אבדן. מדוע לתאר בהרחבה שאיני יודע מהו הכרת בכל מקום עד לפסוק זה?

אלא, הכרת שמוזכר בכל מקום בתורה עדיין איננו אבדן מוחלט. יום הכיפורים יכול לכפר על החטאים עם תשובה (וייסורים ממרקים) ולהציל את האדם גם מעונש הכרת. אך מי שמחלל את היום הזה בעצמו, מפסיד את המתנה ואצלו יוחלטו גם הכריתות האחרות שעבר עליהן לאבדן מוחלט חלילה.

לכן מדגיש רש"י ששאר הכריתות לא יודעים מהם, ודווקא בחילול יום הכיפורים מתגלה שהם אבדן.
וכך מגלה לנו רש"י את סוד הפסוק. התורה קוראת דווקא כאן לכרת אבדן, ללמדך שבכוח יום הכיפורים להציל מאבדן למי שישמור אותו כהלכתו.

יזכנו ה' להיטהר לפניו ביום הכיפורים בשמחה ובטוב לבב!