משיח, ערי מקלט וקורונה

נאמר בתורה שמי שרצח בשגגה, רשאים קרובי ההרוג ("גואלי הדם") להרוג אותו, אלא אם כן הוא נמצא בתוך "עיר מקלט".
עוד נאמר, שבימות המשיח "וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ" ערי מקלט בנוסף לששת ערי המקלט הקבועים מזמן משה רבינו ויהושע.

וצריך להבין, מה ישתנה בימות המשיח לעומת כל ההיסטוריה שיצטרכו יותר ערי מקלט?
ובכלל צריך להבין, האם הרדיפה של גואל הדם להרוג את הרוצח בשגגה, רדיפה המאלצת את הרוצח להסתתר בעיר מקלט, היא בגלל יצר נקמנות אנושי נמוך? אם כן, וכי בימות המשיח, בהם העולם יהיה מתוקן, יש לחשוש מהימצאותם של יצרים אפלים כאלו?

ארץ ישראל נדמית כיום כמקום מחיה רגיל, כמו כל הארצות. אבל באמת עיקר חשיבותה הוא היותה מקום מחיה לרובד אחר לגמרי שלנו, מקום מחיה לנשמה. הארץ מעניקה קשר ישיר בין הנשמה להשם יתברך, "חַיֵּי נְשָׁמוֹת אֲוִיר אַרְצֵךְ".
[לכן ישנו איסור "לא תסיג גבול רעך", לגנוב קרקע מחברו, איסור הקיים אך ורק בארץ ישראל בנוסף לאיסור גזילת ממון הרגיל. כי כשגונבים קרקע מהחבר לוקחים ממנו נכס נשמתי בנוסף לנכס הגשמי].
התורה אומרת בסוף פרשת ערי מקלט: וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. כשרוצח ממשיך לקבל חיים מהארץ למרות שנטל חיים והיה ראוי שייעשה לו כאשר עשה, זה נקרא שהארץ מחניפה. "חנופה" היא לתת יחס מועדף למי שצריך להעמידו במקום. לכן כל עוד הרוצח חי, יושבי הארץ חנוקים מצד הנשמה, הארץ נותנת חיים למישהו לא נכון וממילא לא נותנת חייה למקום הנכון. מצב מקולקל זה מצריך כפרה-תיקון, וזה יקרה, אומרת התורה "בְּדַם שֹׁפְכוֹ" שאז יפסיק הקיום הקלוקל לרוצח.
מי שהכי חיה את עוול החנופה הזו, זו משפחת ההרוג. לכן התורה הטילה את תיקון החנופה על בני המשפחה. לא מתוך שנאה ונקמנות, אלא כדי לתקן את העניין, לשחרר את ה"וריד" של יושבי הארץ שהרוצח "יושב עליו".
היות שהרוצח עשה זאת בשגגה, נתן לו ה' ברחמיו ערי מקלט שהם מחוץ ל"מקום" הרגיל של הארץ. אלו הם מערי שבט לוי שאין לו חלק ונחלה כי ה' הוא נחלתו. כשהרוצח נמצא שם מחוץ ל"מקום", הארץ כבר לא מחניפה ולכן שם אסור להרוג את הרוצח וההורג אותו נחשב בעצמו לרוצח.

בימות המשיח תתגלה מעלתה האמיתית של ארץ הקודש. כבר עכשיו מתחילים לראות איך היא משהו אחר לגמרי גם בקני מידה גשמיים, אבל אז, כשהנשמה תהיה עיקר, הקשר אליה או ניתוק ממנה יהיה ברור לכולם כעניין של חיים ומוות. אז ירגישו היטב את הפגם של כל רציחה אפילו בשגגה ויזדרזו לתקן אותו (בהריגת הרוצח או במנוסתו לעיר מקלט), פשוט כדי לחיות.

אבל למה להוסיף עוד שלוש? מהיכן יתרבו כל כך רוצחים יותר מזמן שלמה המלך שגם אז היו הארץ והעם במעלתם הרוחנית הגבוהה?
זו היתה חידה סתומה עד היום. אך כשהגיעה הקורונה, ואיתה תופעה של זלזול מחפיר בשמירה מהסכנה שבה, זלזול שמביא לשפיכת דם נקיים, שנותן אפשרות לרצוח המונים בקלי קלות, נגד הוראות שכל גדולי ישראל חתומים עליהם וקובעים ששמירתן היא חיוב מדאורייתא, מסתבר שכשיתגלה המשיח בקרוב ממש יצטרכו הרבה מקום לשאת את כל הרוצחים בשגגה הללו. לכן מצווה התורה להוסיף עוד שלוש ערים בימות המשיח הכל-כך קרובים אלינו, שהמגיפה הזו היא בוודאי ההכנה האחרונה אליהם.

ויהי רצון שאנו לא נהיה מאלו שצריכים לברוח לעיר המקלט בגלל זלזול בחיי אדם, ושכבר מעכשיו נשתדל לחיות את רוחניות הארץ ואת קדושת חיי כל יהודי באשר הוא, נשמור על נפשותינו בגשמיות וברוחניות ונזכה בקרוב להיות מהמעגל הראשון שסביב מלך המשיח מהרה יִגָּלֶה!