מנהג דמי חנוכה
כתוב בתהילים: "ויוציאם בכסף וזהב, ואין בשבטיו כושל".
הפירוש הפשוט של הפסוק הוא שבני ישראל יצאו ממצרים "מסודרים", כולם עם כסף וזהב, כך שלא היה ביניהם שום כושל.
אך ברובד נוסף ניתן לפרש כך:
כאשר קבוצת אנשים (משפחה/עם) זוכה בפתאומיות בהמון כסף, מתחיל בלגן.
החידוש ביציאת מצרים היה שלמרות שיצאו עם רכוש גדול, לא היו ביניהם מריבות, כולם בשלווה ובנחת "ואין בשבטיו כושל".
בדעת של "מצרים" הדבר לא ייתכן.
כסף זה חיים והאדם יילחם עליו, בצדק או שלא בצדק.
אך כשיוצאים ממצרים, מתברר שהחיים הם הדבקות בה', האין סוף והמטיב לכל.
לכן בהדלקת נרות החנוכה, כשמתגלה האור הגנוז, נהגו ישראל לחלק כסף, להראות שתאוות הממון מתבטלת באור פני ה'.
