בפרשה הקודמת כתוב: "כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם". ומפרש רש"י: "בעיני חשובים כולם כסוס אחד".
לעומת זאת בפרשתנו כתוב: "כי תצא למלחמה... וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה" - ושם יש הנחיות מפורטות מאוד איך להתנהג איתה, ורמזים ואזהרות מהסכנות הכרוכות בדבר. כאן, התורה לא אומרת "אל תחשוש ממנה, בעיני היא כילדה קטנה"...
ללמדך: יש תחומים שצריך לפחד בהם ויש תחומים שאסור לפחד מהם.
מהפוליטיקה העולמית והמצב הבטחוני אסור לפחד. הכל בידיים של ה' והוא עושה את הכל על הצד הטוב ביותר. אך בענייניך הפרטיים, בהתעסקות שלך עם העולם הזה, מול כוחות משיכה של תאווה, כסף, כבוד, אוכל וכדומה, שם עליך לפחד מאוד לא ליפול בפח. התחומים הללו ניתנו בידיך עם הנחיות מפורטות של התורה איך להתנהג בהם, ואסור לזוז מהנחיות אלו מילימטר, מחשש לפגיעה בנפש.
בדרך כלל המצב הפוך. טבעו של אדם לפחד ממצב ביטחוני רעוע, בעוד בענייני היום יום שלו, הוא מתנהג לפי "מה שבא" לו.
בפרשיותינו אנו למדים היכן נמצאת המלחמה האמיתית, המפחידה והמסוכנת, והמסורה לנו לנצח בה.