מי אוהב ניסים? - פרשת כי תשא

הגמרא אומרת שאחרי נס פורים חזרו בני ישראל וקיבלו את התורה "מאהבת הנס" (רש"י שם).
מה שייך לאהוב נס?
הרי האדם אוהב את החיים, ושמח בנס רק כאמצעי שעוזר לו לשמר אותם?

אסור לאחוז ספר תורה בידיים ללא מטפחת- זהו זלזול בכבוד התורה, שאמורה להיתפס בעיניך כמרוממת ממך.
לעומת זאת, את המגילה, שכתובה כספר תורה, כן תופסים בידיים. מדוע?

כל עוד יש טומאה-אטימות בעולם, נראה לנו שהעולם הוא דבר נפרד מהאלוקות. אומנם לפעמים האלוקות מתגלה בו. אך במהלך הכללי מצטיירת האלוקות כדבר מובדל מהעולם.
בטהרת הפרה שנקרא עליה השבת, נאמר "חוקת עולם", כי תוצאת הטהרה היא הגילוי שהתורה והאלוקות "חקוקות בעולם"- הם והעולם אחד הם.

כך מתגלה בנס פורים המטהר, שהגילוי האלוקי של הנס, איננו דבר חד פעמי שנועד להחזיר אותנו למסלול הטבעי של העולם. אלא הכל כאן אלוקות ונס!
יוצא מזה, שאפילו מגילה המתארת סיפור של תככי חצר מלוכה נוכרית,
וניתן אף לאוחזה בידיים כי היא מתארת את רובדי המציאות הנמוכים ביותר,
היא אור קדוש ועליון, גילוי השגחה מופלא,
שנכתבת כתורה ונגללת מיד לאחר קריאתה מעוצם האורה הנובעת ממנה.

כך מתאחדים אהבת החיים ואהבת הנס- כאשר מתגלה שלא מדובר בנס חד פעמי שנועד להחזירנו לטבע. אלא כל המציאות היא דיבור אלוקי, נס עליון, חיים עם המלך באהבה;
"בצילו חימדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי".