בפרשתנו, קורח ועדתו יחד עם דתן ואבירם יוצאים לחלוק על משה ובסופם נשרפים ונבלעים באדמה.
דתן ואבירם אומרים למשה: "הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה". הדבר תמוה מהיכן שאבו דימוי זה של ניקור עיניים? היכן ביקש משה לנקר את עיניהם שהם מתריסים כנגדו שהם לא מפחדים מזה?
בסוף הפרשה הקודמת אומר משה לישראל בשם ה': "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם... וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם". הדרישה לא לתור אחרי העיניים ולשמור על הקדושה כואבת מאוד למי שרוצה דווקא כן לראות וליהנות ממה שֶׁהַמִּצְרִים ראו ונהנו. לכן אומרים דתן ואבירם למשה: אתה רוצה לנקר את עינינו, לעקור לנו את העיניים הנשטפות בתאוות העולם ולהעלות אותנו לעולם קדוש ונקי, "לֹא נַעֲלֶה!".
לעומתם, מה כואב לקורח: "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה' ". כואב לו שמשה ואהרן תופסים את מקום הקדושה העליונה בעוד הוא מאמין שכל עם ישראל שייכים לרמת הקדושה המקסימלית.
ובכן, איזה שידוך יש כאן בקואליציה נגד משה? חבורה אחת שקועה בטומאה וטיפת התקדשות מבחינתה זה מוות, וחבורה שניה שואפת לפסגות של קדושה וכואב לה שהיא לא תוכל להגיע לשיא...
מה מאחד את ההפכים הללו?? המטרה (הפנימית..)!!
להפיל את ההנהגה הקיימת מכיסאה ולרשת את הכיסא הזה.
נשמע מוכר, לא?
אישים בעלי אינטרסים הפוכים, נציגי השמאל העולמי שחוקי הבורא נחשבים אצלו מוות וניקור עיניים, יחד עם כאלו המאמינים בבורא, ללא שום קשר או מכנה משותף בין הקבוצות, מלבד תאוות השלטון הבוערת לסלק מנהיג מוצלח מכיסאו ולקבל את הכבוד הזה לעצמם...