רש"י בתחילת פרשתינו כותב: "לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו. מה עשה הקדוש ברוך הוא, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל "אברהם הוליד את יצחק".
מה מצחיק באמירה "מאבימלך נתעברה שרה"? מדוע אמירה זו באה דווקא מהליצנים? ומדוע בא צחוק גדול לעולם בלידת יצחק (שלכן נקרא בלשון צחוק בעתיד, כפי שאמרו חז"ל)?
מסביר הגאון הרב משה שפירא שליט"א: רק לה' ולאדם יש את חוש הצחוק. "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, ה' יִלְעַג לָמוֹ ".
הצחוק מתעורר כשמהלך הולך בכיוון אחד ופתאום משתנה בהפתעה. אדם מכובד מאוד הולך בפאר והדר ופתאום מחליק לתוך בוץ מלכלך. גם אם לדעתנו זה מאורע עצוב, אנו צוחקים. כך גם כל בדיחה טובה מוליכה את השומע לכיוון אחד, כשפתאום בבת אחד משתנה הכיוון ומעורר צחוק.
אברהם נלחם בעולם כולו באמונתו. העולם לא חשש ממנו כי לא היה לו המשך. "פרדה זקנה" קראו לו. לידת יצחק היתה מכה פתאומית לכל השאננות של הכפירה. הליצנים מיהרו לשנות את המהלך החדש, כדרכם, ולהרגיע את הרוחות. זה לא בן של אברהם אלא של אבימלך. עדיין אין המשך לאמונה בא-ל עולם, טענו.
אך ה' צחק על כולם. הפך את הקערה על פיה. אותו תינוק קטן וזניח, יתברר כהמשך העיקרי של העולם. כל השאר אבד זכרם, וזרעו של יצחק הלך והתגבר, הקים מקדש, הפך לאור לגויים, ועל אפם וחמתם של כל ליצני הפוליטיקה והתקשורת כנגד נושאי דגל האמונה יתגלה הצחוק הגדול של יצחק: זרע זה יתעצם ויילך, עד שיגלה בפועל ממש את אור האמונה של אברהם לכל באי עולם לנצח נצחים.