קרח היה בעל מידת הגבורה הדוגלת בהתעלות אישית כמה שיותר גבוה. לכן אמר "כי כל העדה כולם קדושים" וכל אחד יכול להתעלות לבדו.
אהרן, לעומתו, היה בעל מידת השלום הדוגלת בוויתור על ההתבלטות האישית לטובת התאחדות עם הבית והכלל.
גילוי ה' הוא דוקא על הכלל, ולכן נדרשת מכולם התבטלות לצדיק ש"כתמר יפרח".
אך כשדיבוק הכלל יושלם, יידרש כל אחד להגביה עוף כשעימו הכלל. לכן סופי תבות "צדיק כתמר יפרח" = קרח, שבסופו של דבר-ההנהגה כמותו.