יחד, כל הדרך - וורט לפרשת וישלח

הלכה היא: "כל יתר, כחסר דמי".
כלומר, בעל חיים שיש לו איבר נוסף על הרגיל, דינו כמי שחסר לו איבר זה. 

כך הוא ביחס לציבור.
כשציבור אמיתי פועלים ביחד, ואחד רוצה לעזוב את הקצב שלהם ולרוץ קדימה, הריהו בעצם נסוג אחורה. כי אין לך "קדימה" יותר מהציבור והנכללים בו.

יעקב בפרשתנו בונה את הציבור האמיתי, את בית ישראל, אל מול מלחמות וקשיים, מבית ומחוץ.
זה מה שאומר הוא לעשו: "ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים"- אתה וגיבוריך רצים במרתון מטורף להישגים אישיים בעולמות של תוהו ונפרדות. אני מעדיף להתקדם לאט, אבל מתוך התכללות עם המצב ועם החלשים, ובדרכי זו אביא את העולם לתיקונו "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה".