חנוכה

"ואשר נפשו חיה –
יזכה לאור הבוקר"
(מתוך זמירות שבת)

כמה געגוע וחיפוש
יכולה לחוות הנפש בחודשיים.
הסטנו את הפרוכת
במוצאי שמחת תורה,
ואבן נפלה על הלב.

עולם החומר התובעני,
המחייב,
המשכיח
פתאום קם והיה.

כמה שכבות של תסכול,
עטיתי על עצמי
במאמץ הבלתי פוסק,
ברדיפה המתמדת
אחר גשמיות
מתעתעת
מבלבלת.

כמה לא פשוט להתנפץ
פתאום אל החוף
השליו
של הדלקת נרות חנוכה,

להתנפץ
אל התמימות,
אל החמימות,
אל השקט הפנימי
הבוער.

אחרי החושך הזה,
האור הגנוז מכאיב בעיניים
העיוורות
שלא הצליחו לראות אותך
ביומיום האפרורי והמייגע.

אחרי החושך הזה,
קשה להאמין שהאור
לא מזוייף,
ששמן הזית טוב
וזך.

כמה לא פשוט,
לשוב אל עצמי,
אל הפשטות.
לשים פתאום לב
אל הנשמה,

לתת לה
להיוולד מחדש.