חלק ה'- מלכות שבהוד

השבוע, 35 לעומר, מידת מלכות שבהוד.

ההוד עניינו התכופפות של הודיה. הודיה כלפי ה' יתברך בהכנעה על טובותיו, או כלפי מנגדים, כדי להראות להם כאילו אנו נכנעים, ובהטעייה זו אנו מנצחים אותם.

המלכות עניינה גילוי.
מיוחדת היא - לפה, המגלה את אשר בליבו ומוחו של האדם; לארץ, המגלה את השפע הגנוז בשמים; ולמלך - המוציא לפועל את כוחות העם בצורה מסודרת ומתוקנת.

דף 35 במסכת סוטה, מאיר את מידת היום:
לומדים בו על דיבת הארץ רעה שהוציאו המרגלים, על כלב שהשתיק את העם על ידי שהיה נראה שגם הוא בין אלו הזועמים על משה ואז דיבר בעוצמה על שבחה של הארץ, ועל דוד המלך שהקריב מספר עצום של קורבנות בהעלותו את ארון הברית לירושלים.

מלכות שבהוד היא הודייה המתבטאת בפה. המרגלים היו אמורים להודות (הוד) בפיהם (מלכות) על הארץ (שגם היא מלכות) המבורכת שסיירו בה. הם פגמו במלכות שבהוד ודיברו בגנותה.

כלב, נציג שבט יהודה (השבט שזכה במלכות) באמצעות פעולה מתוחכמת של התכופפות-הוד, בה הראה את עצמו כאילו הוא מודה להם, קיבל את רשות הדיבור ואת תשומת הלב הציבורית, והודה בפיו על הארץ במלוא העוצמה.
גם דוד המלך (בעל מידת המלכות) הקריב את המון הקורבנות, יחד עם שמחה עצומה בריקודי שבח מופלאים לה', כדי להודות לה' על חסדיו בהעלאת הארון למקומו הנצחי. זה היה אירוע מופלא של הודייה שיכולה היתה להתגלות דווקא על ידי מלך (גם מצד העלות הבלתי נתפסת של כל הקורבנות) שהוא בעל מידת המלכות דקדושה. 

מלכות של הוד.