בפרשתנו, בלק מלך מואב מזמין את בלעם, גדול נביאי הגויים, לקלל את עם ישראל.
הוא לוקח אותו למקום הנקרא "במות בעל". אונקלוס מתרגם "רמת דחלתיה". כלומר רמה של עבודה זרה (דחלתיה מלשון חיל ומורא מאלוה).
בפשטות הדברים אפשר לפרש שברמה היה איזשהו פסל. אך אפשר לפרש שהרמה עצמה, היא האלוה שלו. היא הפסל אותו הוא עובד.
לפעמים אדם שואף לחיות ברמה, ובעיקר- להראות כזה. יש לו ילדים ברמה, בגדים ברמה וכו'...הוא בעצם עובד את סטיגמת "הרמה" שהוא סיגל לעצמו. ונפשו בצרה גדולה...
תלמידי אברהם אבינו מסגלים לעצמם רוח נמוכה ונפש שפלה וממילא יש להם עין טובה על הכל.
שנזכה!
