הקרפיון מהמגבון
היה הייתה דגת קרפיון שהוצאה מהמים.
כדי שלא תמות, הניח אותה הדייג בתוך מגבון לח. הלחות שטפחה לה על הזימים גרמה לה לא למות לגמרי, אך קשה לומר שהיא ממש חיה...
איכשהו הצליחה ללדת כמה דגיגים בתוך המגבון, וגם הם כשגדלו הושמו בתוך מגבונים. כך התפתח לו שבט שלם של קרפיונים שגדל בתוך מגבונים. לא מת, כאמור, אך גם לא ממש חי. כשהיו מחליפים לקרפיון את המגבון, היה זה לו יום חג. היו תורות שלמות בקרב השבט שעסקו בהבדל שבין חברות המגבונים, במגבון של איזו חברה הכי כדאי להיות, כמה טוב כשהבעלים לא שמו לב והוציאו בטעות שני מגבונים לעטיפת דג אחד, ועוד...
יום אחד נשא הבעלים את אחד הקרפיונים בתוך מגבון, כדרכו. הוא עבר ליד שלולית והקרפיון החליק לו בטעות מתוך המגבון אל השלולית. הקרפיון פתאום הרגיש עוצמות של חיים אדירות פורצות בתוכו. אפליקציות שלמות שהיו חסומות בתוכו החלו לפעום במלוא עוזן והוא החל לנוע בהתלהבות גדולה. קרפיון אחר שנפל בטעות מהגשר אל נהר גדול, עבר את החוויה בצורה כפולה ומכופלת.
גם אנחנו בגלות מרגישים חיים. משתדלים להשיג "איכות חיים גבוהה" של מגבונים טובים ואיכותיים, ושמחים כשזכינו לקבל מגבון כפול. בגלל שכבר דורות אנחנו כך, קשה לנו להבין שאמנם ברוך ה' איננו מתים, אך גם המושג "חיים" רחוק מאיתנו. רוב האפליקציות שלנו רדומות ונעלמות באופן שגם לנו אין מושג על קיומן.
אנו מתפללים לה' על גאולה שלמה. או אז ניזרק בבת אחת אל ים עצום של חיים: גילוי אלוקות, שכינה ותורה באופן שלא העלינו על דעתנו שבכלל קיים. אז פתאום נגלה באחת מי אנו, מהם חיינו, וכמה מגוחכת היתה רמת חיינו והתעסקויותינו עד כה.
