"הכנסות" מול "הוצאות" - וורט לפרשת חיי שרה

בפרשתנו רואים אנו את אברהם אבינו נותן לעפרֹן החמדן סכום עתק עבור מערת קבורה ונותן לנו ולעולם כולו שיעור, שהכסף הוא רק אמצעי וצריך להוציא אותו בשמחה בעבור קנייני נצח.

המשנה במסכת שבת אומרת: "יציאות השבת שתיים שהם ארבע בפנים ושתיים שהם ארבע בחוץ".
חלק משמונת המקרים של ה"יציאות" שבמשנה הם בעצם "הכנסות" של חפצים מן החוץ פנימה ולא ברור מדוע הם נכללים ברשימת ה"יציאות".
על כך מסבירה הגמרא: "הכנסה נמי (-גם) הוצאה קרי (-קורא) לה".

ניתן לדרוש את הדברים כך:
אנשים קוראים לתשלום על מצוות - על צדקה וחסד, תפילין ומזוזות, לימוד תורה, חינוך הילדים לקדושה, אוכל כשר ועוד - הוצאות.
אך לפי האמת הם כולם הכנסות - רווח נקי של קנייני נצח, שפרותיהם נאכלים גם בעולם הזה והקרן קיימת, בתמורה לממון מדומה שהיום כאן ומחר איננו. גם להכנסה אמיתית, אומרת הגמרא, קוראים האנשים בטעות הוצאה...

עפרֹן חשב שהוא עושה את הכנסת חייו בניצול המדהים של אברהם, ובעצם איבד את הזכות לסייע לצדיק אמת ולכן נעלמה האות ו' (החיבור) משמו. לא היתה הוצאה, בזבוז והחמצה גדולה עבורו יותר משטות זו. ואברהם, שביצע במעמד זה הוצאה אדירה של כסף, עשה בעצם הכנסה מופלאה של פתח גן-עדן לאבות האומה ולכל בניהם אחריהם עד עולם.

נחת-רוח