בנאדם, עלה למעלה - וורט לפרשת קורח

הגמרא בבבא קמא, עוסקת במשנה שחייבה אדם שהפך גָּלָל ברחוב, לשלם על הנזקים שנגרמו מגָּלָל זה. רבי אלעזר הסביר שהמשנה מדברת על אדם שלא הגביה את הגָּלָל יותר מ3 טפחים, ובכל זאת הוא חייב בנזקיו מאחר והתכוון לזכות בגָּלָל בהפיכתו.

שואלת הגמרא: מנין שהמשנה אכן מדברת במקרה שלא הגביה את הגָּלָל יותר מ3 טפחים?
ומתרצת: הפועל "הַהוֹפֵךְ", משמעותו הזזה בלי הגבהה.

במשנה באבות נאמר: "הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ דְּכֹלָּא בָהּ". אם משמעות "הַהוֹפֵךְ" היא בלי הגבהה, איך אפשר להבין שמתעסקים בתורה והיא נשארת למטה?

אלא, התורה נמצאת כבר בשיא הגובה. גם כשירדה אלינו לדבר במושגי עולם הזה, נשארה בשיא רוממותה, קדושתה ותפארתה למעלה מעלה מכל מושג. לכן אי אפשר להגביה אותה יותר, רק להפוך בה ולהפוך בה- לגלות עוד ועוד צדדי יופי ואור בכל דברותיה. להתרומם אליה - אפשר וכדאי.

וראיה לדבר: העובדה שכעת, מעיסוק של התורה בדבר הכי שפל- בגללי בהמה שבאמצע הרחוב- התגלתה לנו כאן תובנה מאירה ומרוממת. אין זאת אלא שגם גָּלָל הנכלל בה - מאיר ובעל ערך הוא יותר מיהלום יקר שנשאר לו לבדו בכספת של גוי בעולם הזה.

קורח לא הבין סוד זה.
הוא חשב שהנחיותיו של משה הם מניפולציות פוליטיות מקומיות ולא תורת חיים עליונה. לכן ירד למטה מטה ונבלע בשאול.
התיקון עבורנו, להפנים שאנו כבר עכשיו מטה מטה ביחס אליה, וממילא להתאמץ להתקשר חזק חזק בה ובמעתיקי שמועותיה.