בן חורין - וורט לפרשת ויחי

"למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שמת יעקב, נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השיעבוד" (רש"י בתחילת פרשתנו).

לפעמים ישראל במיצר, אך עדיין זוכרים הם מהו מרחב-המחייה האמיתי שלהם ומשתוקקים לשוב אליו.
במצב זה הנפש עדיין בת-חורין לגמרי בהכרתה את מקומה המקורי. 

אך יש והעיניים והלב נסתמים, ואזי בכלל לא יודעים שצריך להיות אחרת. חולמים רק על תנאים קצת יותר טובים במיצרי הכלא, וחושבים שזוהי הפסגה המקסימלית. המרחב הגשמי נראה המציאות היחידה, והשאיפה היא להתמקם בו בנוח, לפי אמות המידה האונברסליות.
זהו השיעבוד האמיתי, שיא הגלות, כשהעיניים והלב כבר לא חווים שהם עמוק בצרה ובשעבוד מעצם הניתוק מתפיסת המרחב האמיתי.

תפילתנו להיגאל בקרוב, שישובו עינינו וליבנו להיפתח, להכיר כי מכיסא הכבוד חוצבנו, ואושרנו ושלמותנו שייכים למרחבי אינסוף של דבקות באלוקות וגילוי תורתו וכבודו בכל.