בין לשמה לשלא לשמה - וורט לפרשת ויצא

בפרשתנו נאמר: "וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב".

כותב על כך רבי יעקב אבוחצירה זיע"א בספרו "פתוחי חותם" על דרך הדרוש (יש שם דרוש ארוך ומקיף על כל הפסוקים, הבאנו רק את קטע הסיום. כדאי לעיין במקור באריכות):
"וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן"- דהיינו כשיהיו החכמים בפירוד, חס ושלום, ואין כוונתם לברר האמת, רק כל אחד מתנשא לאמר 'אני אמלוך' ולומדים שלא לשמה, אין הקב"ה מורה להם האמת, וזהו "לֹא יָשִׂים". ו"הָעֲטֻפִים" כמו 'העטופים ברעב' שכל אחד נפרד לבדו, "וְהָיָה הָעֲטֻפִים" אלה הלומדים שלא לשמה ונפרדים זה מזה, "לְלָבָן" לחלק סטרא אחרא, רחמנא לצלן.
 "וְהַקְּשֻׁרִים" הנקשרים ומתחברים יחד ללמוד באהבה לברר הלכה לידע הדין על אמתו, "לְיַעֲקֹב" שהוא הקדוש ברוך הוא. ה' ברחמיו ינחנו בדרך האמת.
עד כאן לשונו הקדושה. 

שנזכה...