כבכל פרשה, בעלי המסורה מציינים את מספר הפסוקים בפרשתנו: קנ"ג (153). ונותנים "סימן" למספר זה, בפרשתנו- "בצלאל" (שהוא בגימטריא 153).
חכמינו בוודאי לא הציגו מילים סתמיות כ"סימנים", שהרי יש מילים רבות אחרות בעלי אותה גימטריא שלא הוצגו כאן, וכן לא מובן מדוע קל יותר לזכור מילה סתמית מאשר את המספר עצמו - 153. על כרחינו אנו צריכים לומר שיש קשר בין ה"סימן" לפרשה שאת מניין פסוקיה הוא מסמן, וממילא להבין עוד יותר - שהמניין המסויים הזה של הפסוקים בפרשה בא מלמעלה במכוון לרמז על אותה מילה-סימן.
הזוהר הקדוש בפרשתנו מלמד שנח היה הברית של העולם, והתיבה - ארון הברית. המשכן כולו, וארון הברית שבליבו, היו צורה מרוכזת של עולם שלם שבו ממשיך התפקוד בטהרתו גם לאחר זוהמת חטא העגל שעוררה מחדש את זוהמת הנחש וחטא עץ הדעת. אותה זוהמת נחש התפשטה והלכה מאז חטא עץ הדעת עד שהורעל עולם שלם והתחייב כלייה במבול. או אז זכה נח להיות בונה העולם המרוכז, התיבה, שתכיל את גרעין העולם שנשאר טהור וממנו ייבנה עולם חדש.
כשם שבצלאל בנה את העולם הקדוש המרוכז של ארון הברית והמשכן, כך נח בנה את העולם הטהור המרוכז של התיבה. לכן מניין פסוקיה של פרשת נח הוא בגימטריא "בצלאל" ואת זה גילו לנו חכמינו ב"סימן" המסתורי.