אני צודק! - וורט לפרשת ויגש

אילו היו האחים יודעים מראש שהמשנה למלך, האכזר והמסתורי, הוא יוסף, היו מבינים ברגע את כל הסיפור.
אילו היה לאחים צל של אפשרות שחלומותיו של יוסף אמת, ושהוא אכן ראוי למלוך עליהם, היתה כל התמונה ברורה להם מההתחלה.
ברור שהשליט שמכיר אותם לפני ולפנים כפי שרק אח מכיר, הוא יוסף שמכרו אותו לפני כמה שנים למצרים.

אך בגלל שהם היו בטוחים בדרכם, הם חיפשו את יוסף בשוק של זונות במצרים והעדיפו לחשוב ששליט גוי, ערל וטמא, מצליח להשיג ידיעות נסתרות אודותם.
ההלם והאלם שאחז אותם בפרשתנו באו מהתגלית שהנחה עקומה שלי, שבאה מצורך פנימי להרגיש שההוא בוודאי נחות ממני, עיוותה לי את כל המציאות.
גם קיבעונות שלנו לגבי מי בוודאי לא צדיק או לא צודק, כמו גם הכרה מעוותת שהטבע והגורל הם הגורמים לנו שיבושים במהלך החיים במקום להכיר שזוהי מסיכה של אבינו אב הרחמן המנסה לפתוח לנו פתחי מילוט לגן עדן, חוסמים אותנו מלקלוט את התמונה האמיתית של המציאות.

פתאום, כשיטהר ההיכל, בהדלקת המנורה הטהורה בשמן הטהור החתום בחותמו של כהן גדול באור משיח באמת, בהיגלות הדעת הפנימית האמיתית בליבו ובמוחו של האדם, פתאום ייבהל לראות עד כמה היה תמיד בהיכלו של מלך מלכי המלכים, עד כמה כל פרטי החיים לא היו אלא שִׂיחָה ופנייה קבועה מאת הבורא אליו, שִׂיחָה בתקווה שאולי הפעם ישא עיניים אל א-ל בשמים לראות איך באהבתו את האדם הוא משפילי לראות בשמים ובארץ.
אז, בהתמוטטות בניין השקר העולמי, כשתחל לָמוּג הארץ, פתאום באחת נכיר אותו – "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ"– פנים בפנים, ומהבהלה ניסוג מבושה. בושה זו תגרור חמלת ה' עלינו, בבכי ובתחנונים נתקרב זה לזה באהבת אמת בהיגלות מלכנו עלינו בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן!